<h1>או"ז הלכ' בכורות סימן תפ"א</h1>
<h2>דף צט:</h2>
מתני' פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור' מן הבכורה שנאמ' ופטר חמור ופטר חמור שני פעמים עד שיהא הוולד חמור והמוליד חמור. ומה הן באכילה בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה כמין טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. [ו', ע"א] מה"מ דת"ר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה טהור הנולד מן הטמא או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור ומאי ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה [שם ע"ב] ה"ק דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה לא תאכלו ת"ל גמל טמא הוא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור. ר' שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי לי' חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ור' שמעון לאסור חלבו מנ"ל מאת הגמל ורבנן אתים לא דרשו א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי אלא [מעתה] טעמא דלרבנן מגמל גמל לר' שמעון מאת הגמל הא לאו הכי ה"א חלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן וכו'. הרי משמע דציר דטמאים אסור מן התורה מדפריך ל"ל קרא לאסור חלב דבהמה טמאה דשרי תיפוק לי' מהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה, ועל כרחין לא פריך מרוטבו דהתם היינו עיקר האיסור דהתם היינו האיסור המחוי במים אבל לחלוחית היוצא מן האיסור כגון חלב של בהמה טמאה מנ"ל אלא פריך מצירן הדומה לו וה"נ מוכח פ' העור והרוטב [ק"כ, ע"א] והא (דתנן) [דתניא] הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ל"ל קרא ליגמר מהני חלב מהותך ומחומץ מחוי, אלמא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא א"כ למדנו מכאן דציר דטמאין אסור מדאורייתא. ופי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דדוקא ציר שרצים דאורייתא כדמוכח בהעור והרוטב [שם] דמהטמאים דשרצים פריך דמסיק דאי לא כתב רחמנא בשרצים ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנידון וה"ה ציר דבשר איסור דהוה דאורייתא כדפריך מינה בשמעתין על חלב של בהמה טמאה אבל ציר הדגים לא אסיר אלא מדרבנן דתנן בפ' בצל בתרומות [פ"י, מ"ח] דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים ופריך עלה בפרק גיד הנשה [צ"ט, ע"ב] ומי אמר ר' יהודה הכי והא אמר ר' יהודה מין במינו לא בטל שאני ציר דזיעה בעלמא היא כלו' ולא אסיר אלא מדרבנן ולהכי שני משאר איסורים (להו לא) והכי נמי מוכח ס"פ אין מעמידין [מ', ע"א] גבי ספק דגים טהורים או טמאים בין לטבל בצירן אע"פ [דבתור' כהנים] דריש גבי דגים (שרץ) [שקץ] לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן צירן אסמכתא בעלמא היא. וההיא דכל הבשר [קי"ב, ע"ב] דרב מרי אמלח' לי' חתיכה דנבילה בהדי שחוטה אתא לקמי' דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו שניהם מלוחים, אע"ג דציר דגים מדרבנן כדפריש' מ"מ הרי אסור מדרבנן והואיל דשניהם מלוחים מותר ש"מ הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו ה"נ גבי חתיכות בשר הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו א"כ אמאי קאסר רבא. הלכך הכי קיי"ל דציר דשרצים ונבילה וטריפה אסור מדאורייתא וציר דגים דרבנן. הלכך בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבילה וטריפה ושרצים אסור מן התורה דציר דידהו דאורייתא ואם ספיקא אזלינן בה לחומרא דספיקא דאורייתא לחומרא, ואם דג טמא נמלח עם דג טהור אסור מדרבנן דציר דגים טמאים מדרבנן ואם ספיקא לקולא. הלכך אותם דגים מלוחים שמביאים בעגלות מאונגרי"אה לאוסטרי"נא כ"ז שאין רואין באותה עגלה דג טמא הרי הם מותרין דספק נמלחו עם דגי' טמאים ספק לא נמלחו וספיקא דרבנן לקולא. ותו קיימא לן באלו טריפות [נ"ג, ע"א] בההיא דנחמרו בני מעיה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברר וכש"כ הכא דליכא לברר. ותו אפי' היכי שנמצא דג טמא ביניהם אם הוא מונח באמצע הדגים נראה בעיני שהם מותרים כולם אפי' ליכא ששים באותו דג ומשליכו לחוץ ואוכל שאר הדגים שכבר נהגו כר"ת בכל איסורין בששים ואפי' מין במינו הלכך מר' יהודה נשמע לרבנן דהא ר' יהודה דסבר מין במינו לא בטל קאמר בציר דגים רביעית בסאתים ובטיל לרבנן נמי דאמרי מין במינו בששים ציר דגים דרבנן בטיל ברוב, ואם יש שם ששים והוא מונח באמצע הדגים משליכו לחוץ ואוכל השאר לדברי הכל כך נראה בעיני המחבר הלכה למעשה.
<h2>דף קיב:</h2>
מתני' פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור' מן הבכורה שנאמ' ופטר חמור ופטר חמור שני פעמים עד שיהא הוולד חמור והמוליד חמור. ומה הן באכילה בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה כמין טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. [ו', ע"א] מה"מ דת"ר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה טהור הנולד מן הטמא או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור ומאי ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה [שם ע"ב] ה"ק דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה לא תאכלו ת"ל גמל טמא הוא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור. ר' שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי לי' חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ור' שמעון לאסור חלבו מנ"ל מאת הגמל ורבנן אתים לא דרשו א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי אלא [מעתה] טעמא דלרבנן מגמל גמל לר' שמעון מאת הגמל הא לאו הכי ה"א חלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן וכו'. הרי משמע דציר דטמאים אסור מן התורה מדפריך ל"ל קרא לאסור חלב דבהמה טמאה דשרי תיפוק לי' מהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה, ועל כרחין לא פריך מרוטבו דהתם היינו עיקר האיסור דהתם היינו האיסור המחוי במים אבל לחלוחית היוצא מן האיסור כגון חלב של בהמה טמאה מנ"ל אלא פריך מצירן הדומה לו וה"נ מוכח פ' העור והרוטב [ק"כ, ע"א] והא (דתנן) [דתניא] הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ל"ל קרא ליגמר מהני חלב מהותך ומחומץ מחוי, אלמא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא א"כ למדנו מכאן דציר דטמאין אסור מדאורייתא. ופי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דדוקא ציר שרצים דאורייתא כדמוכח בהעור והרוטב [שם] דמהטמאים דשרצים פריך דמסיק דאי לא כתב רחמנא בשרצים ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנידון וה"ה ציר דבשר איסור דהוה דאורייתא כדפריך מינה בשמעתין על חלב של בהמה טמאה אבל ציר הדגים לא אסיר אלא מדרבנן דתנן בפ' בצל בתרומות [פ"י, מ"ח] דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים ופריך עלה בפרק גיד הנשה [צ"ט, ע"ב] ומי אמר ר' יהודה הכי והא אמר ר' יהודה מין במינו לא בטל שאני ציר דזיעה בעלמא היא כלו' ולא אסיר אלא מדרבנן ולהכי שני משאר איסורים (להו לא) והכי נמי מוכח ס"פ אין מעמידין [מ', ע"א] גבי ספק דגים טהורים או טמאים בין לטבל בצירן אע"פ [דבתור' כהנים] דריש גבי דגים (שרץ) [שקץ] לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן צירן אסמכתא בעלמא היא. וההיא דכל הבשר [קי"ב, ע"ב] דרב מרי אמלח' לי' חתיכה דנבילה בהדי שחוטה אתא לקמי' דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו שניהם מלוחים, אע"ג דציר דגים מדרבנן כדפריש' מ"מ הרי אסור מדרבנן והואיל דשניהם מלוחים מותר ש"מ הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו ה"נ גבי חתיכות בשר הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו א"כ אמאי קאסר רבא. הלכך הכי קיי"ל דציר דשרצים ונבילה וטריפה אסור מדאורייתא וציר דגים דרבנן. הלכך בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבילה וטריפה ושרצים אסור מן התורה דציר דידהו דאורייתא ואם ספיקא אזלינן בה לחומרא דספיקא דאורייתא לחומרא, ואם דג טמא נמלח עם דג טהור אסור מדרבנן דציר דגים טמאים מדרבנן ואם ספיקא לקולא. הלכך אותם דגים מלוחים שמביאים בעגלות מאונגרי"אה לאוסטרי"נא כ"ז שאין רואין באותה עגלה דג טמא הרי הם מותרין דספק נמלחו עם דגי' טמאים ספק לא נמלחו וספיקא דרבנן לקולא. ותו קיימא לן באלו טריפות [נ"ג, ע"א] בההיא דנחמרו בני מעיה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברר וכש"כ הכא דליכא לברר. ותו אפי' היכי שנמצא דג טמא ביניהם אם הוא מונח באמצע הדגים נראה בעיני שהם מותרים כולם אפי' ליכא ששים באותו דג ומשליכו לחוץ ואוכל שאר הדגים שכבר נהגו כר"ת בכל איסורין בששים ואפי' מין במינו הלכך מר' יהודה נשמע לרבנן דהא ר' יהודה דסבר מין במינו לא בטל קאמר בציר דגים רביעית בסאתים ובטיל לרבנן נמי דאמרי מין במינו בששים ציר דגים דרבנן בטיל ברוב, ואם יש שם ששים והוא מונח באמצע הדגים משליכו לחוץ ואוכל השאר לדברי הכל כך נראה בעיני המחבר הלכה למעשה.
<h2>דף קכ.</h2>
מתני' פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור' מן הבכורה שנאמ' ופטר חמור ופטר חמור שני פעמים עד שיהא הוולד חמור והמוליד חמור. ומה הן באכילה בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה כמין טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. [ו', ע"א] מה"מ דת"ר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה טהור הנולד מן הטמא או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור ומאי ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה [שם ע"ב] ה"ק דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה לא תאכלו ת"ל גמל טמא הוא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור. ר' שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי לי' חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ור' שמעון לאסור חלבו מנ"ל מאת הגמל ורבנן אתים לא דרשו א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי אלא [מעתה] טעמא דלרבנן מגמל גמל לר' שמעון מאת הגמל הא לאו הכי ה"א חלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן וכו'. הרי משמע דציר דטמאים אסור מן התורה מדפריך ל"ל קרא לאסור חלב דבהמה טמאה דשרי תיפוק לי' מהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה, ועל כרחין לא פריך מרוטבו דהתם היינו עיקר האיסור דהתם היינו האיסור המחוי במים אבל לחלוחית היוצא מן האיסור כגון חלב של בהמה טמאה מנ"ל אלא פריך מצירן הדומה לו וה"נ מוכח פ' העור והרוטב [ק"כ, ע"א] והא (דתנן) [דתניא] הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ל"ל קרא ליגמר מהני חלב מהותך ומחומץ מחוי, אלמא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא א"כ למדנו מכאן דציר דטמאין אסור מדאורייתא. ופי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דדוקא ציר שרצים דאורייתא כדמוכח בהעור והרוטב [שם] דמהטמאים דשרצים פריך דמסיק דאי לא כתב רחמנא בשרצים ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנידון וה"ה ציר דבשר איסור דהוה דאורייתא כדפריך מינה בשמעתין על חלב של בהמה טמאה אבל ציר הדגים לא אסיר אלא מדרבנן דתנן בפ' בצל בתרומות [פ"י, מ"ח] דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים ופריך עלה בפרק גיד הנשה [צ"ט, ע"ב] ומי אמר ר' יהודה הכי והא אמר ר' יהודה מין במינו לא בטל שאני ציר דזיעה בעלמא היא כלו' ולא אסיר אלא מדרבנן ולהכי שני משאר איסורים (להו לא) והכי נמי מוכח ס"פ אין מעמידין [מ', ע"א] גבי ספק דגים טהורים או טמאים בין לטבל בצירן אע"פ [דבתור' כהנים] דריש גבי דגים (שרץ) [שקץ] לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן צירן אסמכתא בעלמא היא. וההיא דכל הבשר [קי"ב, ע"ב] דרב מרי אמלח' לי' חתיכה דנבילה בהדי שחוטה אתא לקמי' דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו שניהם מלוחים, אע"ג דציר דגים מדרבנן כדפריש' מ"מ הרי אסור מדרבנן והואיל דשניהם מלוחים מותר ש"מ הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו ה"נ גבי חתיכות בשר הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו א"כ אמאי קאסר רבא. הלכך הכי קיי"ל דציר דשרצים ונבילה וטריפה אסור מדאורייתא וציר דגים דרבנן. הלכך בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבילה וטריפה ושרצים אסור מן התורה דציר דידהו דאורייתא ואם ספיקא אזלינן בה לחומרא דספיקא דאורייתא לחומרא, ואם דג טמא נמלח עם דג טהור אסור מדרבנן דציר דגים טמאים מדרבנן ואם ספיקא לקולא. הלכך אותם דגים מלוחים שמביאים בעגלות מאונגרי"אה לאוסטרי"נא כ"ז שאין רואין באותה עגלה דג טמא הרי הם מותרין דספק נמלחו עם דגי' טמאים ספק לא נמלחו וספיקא דרבנן לקולא. ותו קיימא לן באלו טריפות [נ"ג, ע"א] בההיא דנחמרו בני מעיה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברר וכש"כ הכא דליכא לברר. ותו אפי' היכי שנמצא דג טמא ביניהם אם הוא מונח באמצע הדגים נראה בעיני שהם מותרים כולם אפי' ליכא ששים באותו דג ומשליכו לחוץ ואוכל שאר הדגים שכבר נהגו כר"ת בכל איסורין בששים ואפי' מין במינו הלכך מר' יהודה נשמע לרבנן דהא ר' יהודה דסבר מין במינו לא בטל קאמר בציר דגים רביעית בסאתים ובטיל לרבנן נמי דאמרי מין במינו בששים ציר דגים דרבנן בטיל ברוב, ואם יש שם ששים והוא מונח באמצע הדגים משליכו לחוץ ואוכל השאר לדברי הכל כך נראה בעיני המחבר הלכה למעשה.
